רוני לינדר-גנץ, כתבת הבריאות של "דמרקר" פותחת בסדרת כתבות העוסקות במצבם של החולים במדינת ישראל.
הכתבה הראשונה בסדרה "החיים שלך, תמורת מיליון שקל" מתארת את ימיו האחרונים של אביה דני ז"ל ומאבקם להשגת הטיפול הרפואי עבורו.
כמה ציטוטים מתוך הכתבה:
"שוב נפלנו בסטטיסטיקה, והפעם הסטטיסטיקה של האנשים שהתרופה שהם זקוקים לה יקרה מאוד, שהיא לא בסל הבריאות לטיפול במחלתם, שאין להם ביטוח פרטי ושאין להם כל דרך אחרת לקבל אותה - לא מחקר רפואי מתאים, לא טיפול חמלה, לא ועדת חריגים ולא קרן פילנתרופית. התרופות האלה, שמחוץ לסל, הפכו את השבועות האחרונים בחייו של אבי לקשים ומייסרים, מעבר לייסורי המחלה: כ-40 אלף שקל לטיפול, אחת לשלושה שבועות, בלי שמישהו יידע להגיד לנו כמה טיפולים צפויים".
"הסחרור האדיר שאליו נכנסו חולים, רופאים ומערכות הבריאות בעולם המערבי סביב התרופות האימונותרפיות, המעוררות את המערכת החיסונית כדי לתקוף גידולים ממאירים, הוא עניין חדש למדי, לא הרבה יותר משנתיים. נכון, בעבר עלו לכותרות תרופות יקרות מאוד לטיפול בסרטן, אבל כמו שאומרים, "כזה עוד לא היה". תרופות שמצד אחד הרופאים קושרים להן כתרים של פריצת דרך והצלת חיים לסוגי סרטן שונים, ומצד שני עלותן גבוהה כל כך עד שהיא בלתי מושגת לאדם הסביר. בעצם, לא רק לאדם הסביר - אפילו לאדם האמיד והעשיר".
מספר ברוך ליברמן מנכ"ל חברים לרפואה:
"כמות הטלפונים והפניות של האנשים שיש להם כסף ומגיעים לכאן היא חסרת תקדים.
אלה כבר לא אנשים שאין להם כסף, אלא מעמד ביניים פלוס פלוס", אומר ברוך ליבמן, מנכ"ל ארגון חברים לרפואה. "גם אנשים שמרוויחים 50 אלף שקל בחודש, ומגיעים לפה כאלה, מתקשים לממן תרופה שעולה עשרות אלפי שקלים בחודש. ישבו פה אנשים מצמרת המשק, מנכ"לים. אלה לא סכומים שמישהו יכול באמת לעמוד בהם".
"ארגון חברים לרפואה אינו מוכר בציבור, אבל אפשר להסתכן ולהמר שכמעט כל חולה סרטן מכיר אותו. הארגון, שהוקם לפני 12 שנה, מסייע בהתנדבות לחולים במחלות קשות שזקוקים לתרופות ולטיפולים יקרים בדרכים שונות: החל בהפעלת בית מרקחת שמחלק בחינם לחולים תרופות שנתרמות על ידי בודדים וחברות, דרך הפעלת קרנות לגיוס תרומות לחולים, וכלה בייעוץ משפטי וליווי חולים מול הרשויות וחברות ביטוח."
ברוך ליברמן
ברוך ליברמן תומר אפלבאום
הטרגדיות והדילמות האנושיות שבהן נתקלים אנשי חברים לרפואה סביב התרופות היקרות שלא בסל הן כמעט בלתי נתפשות. "כל מי שמגיע לפה לוקח הלוואות", אומר ליבמן. "בן אדם עבד כל החיים, אסף שקל לשקל. אנשים אומרים לי: אז נגיד שלא יישאר כלום, לא תהיה לי ירושה. אבל אני לא רוצה להשאיר אחרי חובות".
